התנגדות דייר לתמ”א 38/2 היא תופעה מרכזית בחברה הישראלית המתעוררת בקרב דיירי בניינים עם עשרות דירות. מדובר בקונפליקט מורכב שמתנהג לעיתים כמעין “קרב” בין הדיירים ובין המגזר הציבורי. במאמר זה נסקור את תהליך ההתנגדות ונסקול את סוגיותיה העיקריות.
התנגדות דייר לתמ”א 38/2 מתגבשת כתגובה למעשה התומך בתוכנית הנקראת תמ”א 38/2, המתריעה על חזון לשיפור איכות המגורים והתשתיות בישראל, אך מול כך מוצגים כאן גם פערים ונגיעות של סוגיות חופש וזכויות דיירים.
התנגדות דייר לתמ”א 38/2 נובעת לעיתים מקשיים כלכליים שהיא יכולה לגרום, כמו גם מן התחושה של פגיעה בחופש האישי והפרטיות שלהם. הם מתלוננים על תופעות של פגיעה באיכות החיים שלהם ומניעת רווחה אישית. התמ”א 38/2, מצד אחד, מציעה פתרונות לקרן הדיירים, אך מצד שני מגרה את הקיומו של הקהילה והפרטה האישית של כל דייר.
בתוך הקרב הזה על זכויות וחופש, הדיירים משתמשים בהתנגדות דייר לתמ”א 38/2 ככלי להבעת דעותיהם ולמאבק על זכויותיהם הפרטיות. הם יכולים להציג את נקודות התפיסה שלהם בפני הממונים הרלוונטיים, להפיק מחאות ציבוריות, ולהשתמש בכלים משפטיים להגנה על זכויותיהם.
אולם, יש להבין כי תהליך זה אינו פשוט, והמסלולים השונים של התמודדות הם תלויים למעלה מהכל בהשקפת עולמם וביכולתם הפרטית של כל דייר. מצד שני, תנאי החיים במגדלים היותר ידועים ושימושם בתוכנית מותירים את רוב הדיירים בלתי מרוצים, כך שההתנגדות מהווה כלי חשוב בידי התושבים למאבק על זכויותיהם וחופשם.
